בעלות מבוזרת, שליטה, ושיתופי פעולה בין גופים מוסדיים Diffused Ownership, Control and Director Appointments by Institutional Investors

Abstract

תקציר בעברית: בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות חדשה וייחודית לשוק ההון הישראלי: שיתוף פעולה בין גופים מוסדיים לצורך מינוי דירקטורים מטעמם בחברות ציבוריות ללא בעל שליטה. מגמה זו מחדדת את החשיבות בסימון קו הגבול שבין אקטיביזם של גופים מוסדיים לבין שליטה. אקטיביזם של גופים מוסדיים חיוני להגנת המשקיעים בחברות ציבוריות ולפיתוח שוק ההון, אך בישראל ובעולם מקובל לאסור על גופים מוסדיים לשלוט בחברות. הגברת מעורבות גופים מוסדיים במינוי דירקטורים מעוררת מספר שאלות: האם די בתיאום בין גופים מוסדיים למינוי דירקטורים כדי להפוך אותם לבעלי שליטה בחברה? האם הנימוקים ביסוד האיסור על גופים מוסדיים לשלוט בחברות ציבוריות חלים גם במקרה של תיאום עמדות לצורך מינוי דירקטורים? האם ראוי להחריג שיתוף פעולה בין גופים מוסדיים למינוי דירקטורים מהגדרת שליטה? אם כן, כיצד יש לעשות זאת? מאמר זה מציב את התשתית לבחינת שאלות אלו. בין היתר, אנו מסבירים מדוע בחברות עם מבנה בעלות מבוזר אין לראות כבעלי שליטה במוסדיים המשתפים פעולה באופן נקודתי או לצורך מיעוט מקרב הדירקטורים, מנתחים את היתרונות והחששות הנובעים משיתוף פעולה זה, לרבות במישור הריכוזיות הכלל משקית, ומציעים להסדיר את מעורבות הגופים המוסדיים במינוי דירקטורים באמצעות הגנת נמל מבטחים, וזאת כדי למנוע חשש כי מעורבות זו תעלה כדי שליטה. English Abstract: Institutional investors in Israel are increasingly active in director elections. Institutional investors with a significant ownership stake nominate their own candidate to public companies’ boards. They even join forces to appoint a majority of the board members. In this paper, we explore the tradeoff underlying this unique form of activism and call on policymakers in Israel to clarify the conditions under which institutional investors are permitted to appoint directors. Activism by institutional investors is commonly perceived as essential for investor protection and capital market development. At the same time, in Israel and around the world, institutional investors (such as mutual funds or pension fund) are prohibited from controlling public companies. When institutional investors become actively involved in nominating directors—and specially when they coordinate to appoint a majority of board members—policymakers are required to draw the line between engaging in activism and exercising control. This article explains why coordination among institutional investors may be necessary, and explores the conditions under which such coordination should not be treated as exercising control.